עולם המשפט המודרני נשען בצורה משמעותית על האמינות, האותנטיות והתקפות של מסמכים רשמיים. בין אם מדובר בעסקאות נדל"ן מורכבות, צוואות, הסכמי ממון או מסמכים המיועדים להצגה בפני רשויות שלטוניות בארץ ובחו"ל, קיימת חשיבות עליונה לוודא כי המסמך אכן מקורי וכי החתומים עליו עשו זאת מרצונם החופשי. הגורם המרכזי האמון על יצירת הוודאות הזו במערכת המשפטית הינו עורך דין בעל הסמכה ייחודית מטעם המדינה, הפועל כרשות ציבורית עצמאית.
תפקידו של נוטריון כרוך בסמכויות נרחבות המעוגנות בחוק. חתימתו וחותמתו הרשמית על גבי מסמך משפטי מהוות אישור חלוט בפני בתי המשפט ובפני רשויות אחרות לגבי מקוריותו של המסמך, זהות החותם עליו והעובדה כי הפעולה בוצעה בדעה צלולה וללא הפעלת לחץ חיצוני. המשמעות המעשית היא שמסמך אשר עבר תחת ידו מקבל מעמד ראייתי מיוחד, החוסך התדיינויות משפטיות ארוכות ומסובכות לגבי תוקפו.
אחת הסמכויות הנפוצות ביותר היא אימות חתימה, המיועדת למנוע זיופים ומקרי התחזות. מעבר לכך, בעל המקצוע מוסמך לאשר העתקים של מסמכים רשמיים כנאמנים למקור, לאמת הסכמי ממון שנערכים בין בני זוג טרם נישואיהם, ולאשר את חוקיותם של ייפויי כוח כלליים או ייפויי כוח בלתי חוזרים לביצוע עסקאות מקרקעין. תחום פעילות מרכזי נוסף הוא אישור תרגומים נוטריוניים – שירות חיוני עבור מי שנדרש להציג תעודות לידה, תעודות נישואין, תארים אקדמיים או מסמכים תאגידיים מול רשויות זרות ומדינות מעבר לים, שם נדרשת הוכחה מוחלטת שנוסח התרגום זהה לחלוטין למקור.
לאור האחריות הציבורית הכבדה הכרוכה בתפקיד זה, המחוקק הישראלי קבע תנאי סף מחמירים וקפדניים לקבלת הרישיון. המועמד חייב להיות אזרח המדינה, חבר בלשכת עורכי הדין, ובעל ניסיון מעשי מוכח של עשר שנים לפחות בעריכת דין. בנוסף, עליו להציג עבר נקי לחלוטין ללא הרשעות בעבירות שיש עמן קלון או השעיות משמעתיות. לאחר עמידה בתנאים אלו, המועמדים נדרשים לעבור השתלמות ייעודית, ורק אז בקשתם נבחנת על ידי ועדה מייעצת מיוחדת של משרד המשפטים המתכנסת פעמיים בשנה. עם אישור הוועדה, דוגמת חתימתו של המשפטן נשמרת בספר הנוטריונים הלאומי, ובכך הוא מוסמך רשמית להעניק את שירותיו לציבור הרחב.