שרותי נוטריון אקספרס

הזכות לשם טוב

מאת: שירה אלה

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי אדם זכאי להגנה על כבודו. הפסיקה קבעה לפני שנים רבות, כי הזכות לשם טוב, היא חלק מכבוד האדם ועל כן, יש להגן עליה.

השם הטוב שלנו הוא המאפשר לנו ליצור קשרים חברתיים ומקצועיים עם בני אדם אחרים וכאשר נפגע שמו הטוב של האדם, זוהי לא פחות מאשר התמוטטות כללית של כל מערכות חייו.

מתי נפגע שמו הטוב של האדם? כאשר הוא קורבן של לשון הרע והוצאת דיבה.

לאור שכיחותן של תביעות הוצאת דיבה ולשון הרע, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי הדין בישראל איננו מטפל בצורה האופטימאלית בעוולות אלו.

במאמר זה נסקור את הדרכים המרכזיות באמצעותן ניתן להילחם בתופעה של הוצאת דיבה ולשון הרע ולשמור על הזכות לשם טוב.

חוק איסור לשון הרע – שינוי חקיקתי

מקורו של כל שיני במצב משפטי, מתחיל בחקיקה. כוונת המחוקק צריכה להשתקף באופן מלא בלשון החוק, כאשר במקרה של חוק איסור לשון הרע, חומרתן של העוולות, הוצאת דיבה ולשון הרע, אינה באה לידי ביטוי באופן מספק.

ייתכן מאוד כי בתקופה בה נחקק החוק, לא הייתה התופעה של הוצאת לשון הרע, שכיחה כל כך ולכן, לא היה צורך להחמיר עם מפרי חוק לשון הרע. אולם, בעידן התקשורתי של ימינו, קרי, עידן האינטרנט, התופעה קיבלה ממדים בלתי סבירים בעליל ונדמה כי ההגנה של הזכות לשם טוב, הלכה לאיבוד.

חוק לשון הרע צריך לעבור שינוי משמעותי:

1. התאמה : החוק הנוכחי אינו מתאים לתקופתנו, יש להוסיף לחוק סעיפים העוסקים בפרסום הוצאת דיבה ולשון הרע באינטרנט. היקף החשיפה האדיר ברשת, מוביל להיקף נזקים שלא היה קיים טרם עידן האינטרנט ולכן, החוק צריך להיות תואם בחומרתו.

2. סנקציות: לו הסנקציות הקיימות היו מרתיעות, לא היו מקרים רבים כל כך של לשון הרע והוצאת דיבה. יש להחמיר בסנקציות הכספיות בגין עבירות אלו ואולי אף להחמיר בענישה הפלילית העומדת כיום על שנת מאסר אחת בלבד.

3. הטלת אחריות : אחת הבעיות הגדולות שיוצר האינטרנט במישור זה, היא מעטפת האנונימיות שהוא מאפשר למפרסמים הפוגעים. הדבר דורש הטלת אחריות, בחוק, לבעלי התפקידים אשר יכולים למנוע את פרסומה של לשון הרע או הוצאת דיבה.

שינוי בעמדת הפסיקה

מטבע הדברים, כאשר חל שינוי חקיקתי, על בתי המשפט ליישמו. אולם, במסגרת שיקול הדעת שמעניק המחוקק לשופט, יכול הוא לנקוט בעמדה חריפה יותר או בעמדה פחות נוקשה כלפי מבצעי העוולה של לשון הרע.

בעניין זה, נטען כי בתי המשפט אינם מחמירים עם נתבעים בתביעות לשון הרע או הוצאת דיבה אך בשנים האחרונות, חל שינוי מסוים בגישה זו.

נותר רק לבחון, האם לאחר שינויים בחקיקה בתחום זה, תשתנה גם עמדת הפסיקה, באשר לחומרת העוולות הללו, שהרי החוק הוא אות עלי ספר ותפקידו של בית המשפט, הוא ליצוק תוכן אל המילה הכתובה.

העלאת המודעות הציבורית

מאבק משפטי בעל חשיבות חברתית ציבורית, לא יכול להתרחש ללא מודעות ציבורית ענפה לנושא. לשון הרע וכן הוצאת דיבה, הן רעות חולות בכל חברה ולכן, יש להילחם בהן עד חורמה.

הפגיעה בשמו הטוב של אדם, המשפיעה הן על חייו הפרטיים והן על חייו המקצועיים, איננה מתקבלת על הדעת בחברה מתוקנת ועל כן, יש לפעול להעלאת המודעות הציבורית בנושא זה.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא כמובן באמצעות האינטרנט, אשר אמור לשמש כאמצעי תקשורת פורה וחיובי. למרבה הצער, מפרי החוק, משתמשים בו לפגיעה ועשיית נזק, אך הגברת המודעות הציבורית, מוכרחה להיעשות בחלל האינטרנטי, בכדי להגיע לכמה שיותר אנשים.

הגשת תביעות

פרסומה של הוצאת דיבה או לשון הרע, גורמת לנזק קשה מאוד לנפגעים, נזק שלעיתים לא ניתן לתקנו באופן מלא.

הגשת תביעות בגין עוולת לשון הרע ובגין הוצאת דיבה, הן חלק חשוב בהגברת המודעות הציבורית לתופעה וכן, מסייעות לאפקט ההרתעה אשר עליו מופקדים המחוקק ובתי המשפט.

לעיתים, אנשים נרתעים מהגשת תביעה, גם כאשר נגרם להם נזק חמור, אך חשוב לזכור כי הגשת תביעה מאוד חשובה לצמצום ומזעור התופעה של הוצאת דיבה ולכן, לצד מימוש הזכאות לפיצוי, יכול הנפגע לסייע לשינוי להתרחש.

הזכות לשם טוב קיבלה מעמד של זכות יסוד, בפסיקה והיא היא חלק מכבוד האדם. הוצאת לשון הרע פוגעת בשמו הטוב של האדם וכמובן גם הוצאת דיבה. סקרנו במאמר זה את הדרכים המרכזיות, באמצעותן ניתן להילחם בתופעות הללו ולהשיב את הסדר על כנו. יש להחמיר בסנקציות ולפעול להעלאת המודעות הציבורית בגין חומרתן של עוולות אלו.

במקרים רבים הוצאת לשון הרע מתקיימת תוך כדי פגיעה בפרטיות של אדם.

סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, קובע מהי פגיעה בפרטיות. יש לציין כי החוק מאפשר למגישי תביעות בגין פגיעה בפרטיות, לקבל פיצוי כספי ללא הוכחת נזק. הדבר אמנם נתון לשיקול דעתו של בית המשפט אך כאשר הפגיעה בפרטיות הינה חמורה וברורה, רבים הסיכויים שהתובע יזכה לפיצוי גם כאשר לא הוכח הנזק.

לקריאה נוספת: העלבה בציבור – מהי? >>