מאת: שירה אלה, צוות אתר Israelnotary
מאמר זה עוסק בשאלה המרתקת בדבר סמכותו של נוטריון לסרב להעניק שירות. לכאורה מדובר בשאלה פשוטה אך כפי שמיד נראה, אין הדברים פשוטים כלל וכלל. מיהו הנוטריון? נוטריון הוא עורך דין בעל סמכות לאשר מסמכים משפטיים ובכך למעשה לתת להם תוקף ראייתי בפני גופים שונים. עורך דין אשר מבקש להיות נוטריון, צריך להגיש בקשה מיוחדת לקבלת רישיון נוטריון. ישנם תנאי סף להגשת הבקשה כאשר וועדת הרישיונות במשרד המשפטים מחליטה בסופו של יום על מתן רישיון נוטריון.
אין זה בכדי כי ישנו הליך נפרד של קבלת רישיון נוטריון וזאת משום שתפקיד זה נתפס כתפקיד ציבורי הדורש נאמנות, יושרה ומקצועיות ללא דופי. השירותים שמעניק נוטריון נחשבים כשירותים ציבוריים להם זכאי כל אדם ולכן שכר הטרחה של נוטריונים קבוע בחוק. נוטריון אינו רשאי לגבות ממבקש שירות, שכר טרחה גבוה מן הקבוע בחוק.
לאור אופיו הציבורי של הנוטריון, נשאלת השאלה האם בכוחו לסרב להעניק שירות. מעניין לגלות כי המחוקק לא דן בשאלה זו ועל כן בידינו לשקול את הטיעונים לכאן ולכאן ולגבש דעה עצמאית בדבר סוגיה זו. טרם נפנה אל סקירת הדעות השונות בסוגיית הסמכות, נעיף מבט על הדרישות שמציב החוק לשם קבלת רישיון נוטריון.
נוטריון הוא עורך דין במקצועו אך חשוב להבין כי לא כל עורך דין הוא נוטריון. על מנת להיות נוטריון, יש לקבל רישיון ממשרד המשפטים. קבלת רישיון נוטריון טעונה הגשת בקשה המלווה במסמכים שונים ובתצהיר אשר נועדו להציג תמונה בדבר אופיו וניסיונו של עורך הדין המועמד. האם כל עורך דין יכול להגיש בקשה לקבלת רישיון נוטריון? התשובה לשאלה זו היא בשלילה. ישנן שלוש דרישות מקדימות אותם צריך עורך דין למלא על מנת שבקשתו תידון:
1. וותק של 10 שנים בעריכת דין
2. עבר משמעתי נקי
3. השתלמות מקצועית
אלו הם תנאי סף להגשת בקשה לקבלת רישיון נוטריון. עתה נפנה לסקירה של שתי דעות, נגד ובעד סמכותו של נוטריון לסרב להעניק שירות.
כאמור, המחוקק הותיר סוגיה זו ללא מענה ועל כן ניתן לנקוט בעמדה כזו או אחרת בהתבסס על טיעונים שונים. ישנה דעה הטוענת כי נוטריון אינו רשאי לסרב להעניק שירות אלא במקרים בהם נבצר ממנו מבחינה חוקית לתת שירות לדוגמא:
1. מצבו של המבקש – במצב שבו נוטריון אינו בטוח כי המבקש פועל מרצונו החופשי או במצב שבו נוטריון סבור כי אין המבקש מבין את משמעות הפעולה, רשאי נוטריון ואולי אף מוכרח הוא לסרב לתת שירות למבקש.
2. העדר מסמך רלוונטי – נוטריון רשאי לסרב להעניק שירות כאשר אין בידיו מסמך רלוונטי לביצוע השירות.
3. דרישת החוק לא מולאה – נוטריון רשאי לסרב להעניק שירות במידה ומכל סיבה שהיא, דרישות החוק באשר לביצוע פעולה מסוימת לא מולאו.
ניתן לומר כי דעה זו, המצמצמת את סמכותו של נוטריון להעניק שירות רק לכדי מצבים ספציפיים, היא דעה אשר שוללת סמכות כללית לסירוב שירות. על כן, אנו רואים בה כטיעון נגד סמכות הסירוב.
אולם, ישנה טענה כי בעניין סירוב להעניק שירות לא צריך להיות כל שוני בין השניים. כפי שלעורך דין מותר לסרב להעניק שירות, כך גם נתונה סמכות זו בידי נוטריון. האוחזים בדעה זו סבורים כי אין לראות את סמכותו של נוטריון לסרב להעניק שירות כמוגבלת למצבים בהם הוא אינו יכול מבחינה חוקית להעניק שירות. נוטריון רשאי להפעיל שיקול דעת מלא ולסרב לתת שירות למי שהתנהגותו איננה מקובלת.
כפי שאמרנו בתחילת הדברים, אין תשובה קלה וחד משמעית לשאלת הסמכות. מאמר זה הציג שתי דעות בהקשר זה והנכם מוזמנים לגבש דעה עצמאית בשאלת סמכותו של נוטריון לסרב להעניק שירות. אחת מן השאלות המעניינות בהקשר זה היא האם העובדה כי המחוקק לא עידן סוגיה זו משמעותה העדר סמכות או סמכות מלאה ובלתי מוגבלת. מה אתם חושבים?